תחנה אחרונה נתניה

בס"ד

ברוכים תהיו בבואכם חברים, מבקריי בלוג יקרים שלי!!!
כמה כייף שבאתם ואתם פה!!!
והפעם באמתחתי המלצה על ספר דווקא עבורנו המבוגרים:
הספר תחנה אחרונה נתניה הוא הסיפור על זוג צעיר נתנייתי שקורס תחת העול הכלכלי של חיי היום יום ומחליט לקנות טרנספורטר (רכב מסחרי קטן), לנסוע ולחיות ממזנון דרכים שהם יספקו מהרכב. 
זאת לא אמריקה ולא אוסטרליה והמדינה נגמרת די מהר וכך האלטרנטיבות שלהם והעצבים שלהם. 
הטוויסט קורה כשהם פוגשים את משיח. 
משיח הוא שחקן המעלה הצגת יחיד הלועגת לכל נושא המשיח ולמה שאנשים מייחלים שיקרה לאחר בו המשיח. 
הם מוצאים דרך לשלב את המזנון שלהם עם הצגת היחיד וההצלחה מאירה פנים. 
happy end זאת לא בדיוק כוסית העראק שלנו ולכן לקח אותם המחבר של הספר למדבר. שם הבדידות וחוסר המעש מכניסים את הגיבורים למצבים נפשיים שהולכים ומקצינים עד לסוף לא צפוי.

טעימה מהספר

"הכנסתי את הכרטיס לכספומט, הקשתי את הקוד הסודי, וביקשתי למשוך מאתיים שקלים.

הופיע לי כיתוב "אין באפשרותך למשוך כסף, נא לסור לסניף הבנק". הכספומט בלע לי את הכרטיס והרגשתי שהקרקע נשמטת לי מתחת לרגליים. 

מד הדלק שלי נשק לאפס והייתי צריך למלא דלק ולא יכולתי. פורד פיאסטה שנת 85, חנתה בצד, מבוישת ולא היה לי פרצוף להסתכל עליה בפנים. 

היו לי עשרים שקלים והראש מתפוצץ לי.
מה אני עושה עכשיו? מה אני עושה עכשיו? אני רוצה להתקשר לנועה חברה שלי אבל אני לא מעז, אין לי פרצוף לעשות לה את זה. 

היא לא תתפוצץ עלי, אני יודע, אבל דווקא בגלל זה קשה לי. 

היא בטח תקושש מאיפה שהוא מאתיים שקל ותגיע אלי, היא לא תריב אתי, לא עכשיו. 

אולי בעוד יומיים כשתרצה לקנות משהו חשוב לה, נניח דג סלמון שהיא מאוד אוהבת.

איי הבושה אוכלת אותי, יא ראבי תעזור לי, מה עשיתי רע שככה מגיע לי? אני מחלל שבת, אני יודע נכון, לפעמים אני מצהיר בריש גלי שאני לא מאמין בך. 

אז בן אדם לפעמים מדבר שטויות אז עכשיו הזמן להתחשבנויות?

תחושת חוסר אונים אופפת אותי, בא לי לשרוף את הרכב בתוך סניף הבנק. 

אני חייב להירגע, חייב! יש לי עשרים שקלים ואני צריך לחשוב, אני לא יכול לחשוב בלחץ. 

יבש לי הגרון, אני חייב לשתות משהו. אני רואה פיצוציה מעבר לכביש. מסביב לשעון, ככה קוראים לפיצוציה. 

אני ממשש את העשרים שקלים, חוכך לרגע בדעתי, אני אומר לעצמי אולי זה לא חכם שיש רק עשרים שקלים ועכשיו נוציא אותם על שתייה. 

עצמי עונה לי שגם אם אשמור את העשרים שקלים זה לא יספיק לי לנסיעה לנתניה אז עדיף לשתות, להתקרר ואז להחליט. אני חוצה את הכביש ונכנס לפיצוציה." 

מחבר הספר הוא איציק חדד בן 48 נשוי + 4 בנות.
בוגר תואר ראשון בפילוסופיה ו B.A כללי מאוניברסיטת חיפה.
לימודי תראפיה באומנות מהמדרשה לאומנות "בית ברל".
עובד כמטפל באומנות במספר בתי ספר בנתניה מטעם משרד החינוך.
בעבר עבד מספר שנים עם נוער בשכונות הצפוניות של נתניה והפסיק לאחר שנולדה לו ביתו השנייה משום שלהסתובב בערבים ובלילות בשכונות בזמן שאשתו צריכה עזרה בבית היה נראה לו לא הוגן.
בנוסף הוא גם צורף במקצועו ויש בבעלותו יחד עם שותף שני בתי ספר לצורפות. 

אחד בנתניה באזור התעשייה פולג והשני בתל אביב בדיזנגוף פינת ירמיהו.