בס"ד
ברוכים תהיו בבואכם חברים, מבקריי בלוג אהובים!!!
את הספר הבא אשר אמליץ לכם עליו כעת, קראתי בשקיקה רבה בשבת האחרונה.
את מחברת הספר מרסל מוסרי המקסימה, הכרתי כבר לפני מספר שנים, דרך מורה בשם רפי כהן, שהיה מורה לערבית וסגן מנהל תיכון קוגל בחולון.
רפי היה המורה לערבית של 2 ילדיי הבוגרים והיה גם המורה של מרסל מוסרי... (מורה בחסד עליון שהצמיח דורות של ילדים והשאיר בהם את חותמו)
רפי סיפר לי על מרסל לפני כ-4 שנים לערך ומאז עקבתי אחר פרסומיה בפייסבוק ונהנתי מאוד מכתיבתה האותנטית,היא כאילו דיברה מגרוני ושיקפה את המציאות שלי...
הספר "זה שאהבתי" הוא אחד הספרים! אחד הספרים שמאוד נהנתי מהקריאה בו.
עד כדי כך נהנתי, שסיימתי לקרוא אותו בפחות מיום אחד של קריאה.
בשפתה הסיפורית המיוחדת שוזרת מרסל מוסרי את סיפורה של נעמי, צעירה יפיפייה ושמנמנה, אשר מתמודדת עם קשיי החיים ואף עם הורים קשיי יום, שכתוצאה מכך גם קשים ביחסם כלפיה.
הספר נע ביין עבר להווה, היחסים בתוך המשפחה (יש לה שתי אחיות), עבודה קשה ושוחקת (בקצביה, עם כל הדם והריחות), וקשיים כלכליים.
וזה שאהבה- אותו גבר שמבחינת גיל יכול להיות אביה ולמרות השוני הגדול ביניהם- כל כך הרבה משותף...
ובסופו של דבר, הכישרון הגדול והנחישות מנצחים ובסוף יש גם סליחה.
הספר גרם לי לצחוק ומידיי פעם לדמוע אהבתי את צורת הכתיבה הכל כך אותנטית והכל כך ייחודית של מרסל.
הספר כתוב בגוף ראשון מה שחיבר אותי אליו כבר מהרגע הראשון !
מצרפת לכם קטע קריאה קצר ממנו דרכו תוכלו להתרשם
"מאז לא דיברנו, לא התקשרתי אליו, לא שלחתי הודעות, לא הסתובבתי במקומות שהוא רגיל להסתובב בהם.
ברוכים תהיו בבואכם חברים, מבקריי בלוג אהובים!!!
את הספר הבא אשר אמליץ לכם עליו כעת, קראתי בשקיקה רבה בשבת האחרונה.
את מחברת הספר מרסל מוסרי המקסימה, הכרתי כבר לפני מספר שנים, דרך מורה בשם רפי כהן, שהיה מורה לערבית וסגן מנהל תיכון קוגל בחולון.
רפי היה המורה לערבית של 2 ילדיי הבוגרים והיה גם המורה של מרסל מוסרי... (מורה בחסד עליון שהצמיח דורות של ילדים והשאיר בהם את חותמו)
רפי סיפר לי על מרסל לפני כ-4 שנים לערך ומאז עקבתי אחר פרסומיה בפייסבוק ונהנתי מאוד מכתיבתה האותנטית,היא כאילו דיברה מגרוני ושיקפה את המציאות שלי...
הספר "זה שאהבתי" הוא אחד הספרים! אחד הספרים שמאוד נהנתי מהקריאה בו.
עד כדי כך נהנתי, שסיימתי לקרוא אותו בפחות מיום אחד של קריאה.
בשפתה הסיפורית המיוחדת שוזרת מרסל מוסרי את סיפורה של נעמי, צעירה יפיפייה ושמנמנה, אשר מתמודדת עם קשיי החיים ואף עם הורים קשיי יום, שכתוצאה מכך גם קשים ביחסם כלפיה.
הספר נע ביין עבר להווה, היחסים בתוך המשפחה (יש לה שתי אחיות), עבודה קשה ושוחקת (בקצביה, עם כל הדם והריחות), וקשיים כלכליים.
וזה שאהבה- אותו גבר שמבחינת גיל יכול להיות אביה ולמרות השוני הגדול ביניהם- כל כך הרבה משותף...
ובסופו של דבר, הכישרון הגדול והנחישות מנצחים ובסוף יש גם סליחה.
הספר גרם לי לצחוק ומידיי פעם לדמוע אהבתי את צורת הכתיבה הכל כך אותנטית והכל כך ייחודית של מרסל.
הספר כתוב בגוף ראשון מה שחיבר אותי אליו כבר מהרגע הראשון !
מצרפת לכם קטע קריאה קצר ממנו דרכו תוכלו להתרשם
"מאז לא דיברנו, לא התקשרתי אליו, לא שלחתי הודעות, לא הסתובבתי במקומות שהוא רגיל להסתובב בהם.
צרחתי מבפנים, כאב לי, כמעט מתתי.
הרגשתי בפעם הראשונה את סדקיו הרעים של שברון הלב.
חיי נעשו מונוטוניים: הקצבייה, הבית ובחזרה.
היו לילות שבהם הרגשתי כאילו איבר נגדע מעל גופי.
שכבתי במיטה, קהה ומטושטשת מכאב הפנטום, ורציתי רק שיחבק אותי שוב, שיאסוף אותי אל גופו הגדול.
רציתי לשתות איתו יין, לשיר איתו בזיופים גדולים ובצחוק דביק, אבל אחיעם לא כתב לי, ושתיקתו הייתה החותם הסופי: הייתי רק פרק חולף בחייו הצבעוניים".
מאמינה שהקטע יגרום לכם לרצות לרכוש אותו לעצמכם, או למישהו שאתם אוהבים וזו יכולה להיות המתנה המושלמת לט"ו באב
מאמינה שהקטע יגרום לכם לרצות לרכוש אותו לעצמכם, או למישהו שאתם אוהבים וזו יכולה להיות המתנה המושלמת לט"ו באב
לעוד מגוון של המלצות חברים, אתם מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלי "נהנים ומשתפים" בלחיצה על הקישור הבאhttps://www.facebook.com/groups/1543638785877417/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה